Vayedaber

Yevamoth

Daf 39b

רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא אָמַר. בְּעַבְדֵי צֹאן בַּרזֶל פְּלִיגִין. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. מְכָרָן אֵינָן מְכוּרִין. אָמַר לֵיהּ רִבִּי לָֽעְזָר. אוֹכְלִין בַּתְּרוּמָה מִכּוֹחוֹ וְאַתְּ אָֽמְרָת אָכֵין. אָמַר לֵיהּ. הֲרֵי עַבְדֵי מְלוֹג הֲרֵי הֵן אוֹכְלִין תְּרוּמָה מִכּוֹחוֹ. וְאַתְּ אָמַר. מְכָרָן אֵינָן מְכוּרִין. מִשֶּׁלָּךְ נָֽתְנוּ לָךְ. בְּדִין הוּא שֶׁלֹּא יֹאכַל בַּתְּרוּמָה. וְהֵן אָֽמְרוּ שֶׁיֹּאכַל. וְהֵן אָֽמְרוּ. מְכָרָן אֵינָן מְכוּרִין. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יֹאשִׁיָּה. מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְדֵין וּמַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְדֵין. מַתְניתָא מְסַייְעָא לְרִבִּי אֶלְיעָזָר. עַבְדֵי מְלוֹג יוֹצְאִין בְּשֶׁן וָעַיִן לָאִשָּׁה אֲבָל לֹא לָאִישׁ. וְעַבְדֵי צֹאן בַּרְזֶל יוֹצְאִין בְּשֶׁן וָעַיִן לָאִישׁ אֲבָל לֹא לָאִשָּׁה. מַה עֲבַד לָהּ רִבִּי יוֹחָנָן. קַל הוּא בְשִׁחְרוּר. כְּהָדָא דְתַנֵּי. הָעוֹשֶׂה עַבְדוֹ אֻפּוֹתֵיקֵי. מְכָרוֹ אֵינוֹ מָכוּר. שִׁיחְרְרוֹ מְשׁוּחְרָר. מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְרִבִּי יוֹחָנָן. אֶחָד עַבְדֵי מְלוֹג וְאֶחָד עַבְדֵי צֹאן בַּרְזֶל אֵינָן בְּיוֹם וְיוֹמַיִם וְאֵינָן יוֹצְאִין בְּשֶׁן וָעַיִן בֵּין לָאִישׁ בֵּין לָאִשָּׁה. מַה פְלִיגִין. בְּשֶׁמְּכָרָן לְעוֹלָם אוֹ בְשֶׁמְּכָרָן לְשָּׁעָה. אִין תֵּימַר. בְּשֶׁמְּכָרָן לְעוֹלָם וְלֹא מְכָרָן לְשָׁעָה. דִּבְרֵי הַכֹּל מְכוּרִין. אִין תֵּימַר. בְּשֶׁמְּכָרָן לְשָׁעָה אֲבָל לֹא מְכָרָן לְעוֹלָם. דִּבְרֵי הַכֹּל אֵינָן מְכוּרִין. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. הָעוֹשֶׂה שָׂדֶהוּ אֻפּוֹתֵיקֵי לְאִשָּׁה בִּכְתוּבָתָהּ וּלְבַעַל חוֹבוֹ עַל חוֹבוֹ. מְכָרָהּ הֲרֵי זוֹ מְכוּרָה. 39b הַלּוֹקֵחַ יָחוּשׁ לְעַצְמוֹ. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. לָאִשָּׁה בִּכְתוּבָתָהּ אֵינָהּ מְכוּרָה. שֶׁלֹּא עָֽלְתָ עַל דַּעַת שֶׁתְּהֵא אִשָּׁה מְחַזֶּרֶת עַל בָּתֵּי דִינִין. אָֽמְרוּ. אַתְיָא דְּרִבִּי לָֽעְזָר כְּרַבָּנִן. דְּרִבִּי יוֹחָנָן כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. הֲוֵי בְּשֶׁמְּכָרָן לְשָׁעָה אֲנָן קַייָמִין. אֲבָל אִם מְכָרָן לְעוֹלָם דִּבְרֵי הַכֹּל אֵינָן מְכוּרִין.

Traduction

R. Jacob b. Aha dit au nom de R. Oshia: il y a un enseignement qui confirme chacun de ces avis. Un enseignement confirme l'avis de R. Eleazar, en disant (281)B., Bava Kama, 89b.: pour les esclaves de la femme dont le mari est usufruitier, c'est elle qui en est considérée comme le propriétaire, en ce sens que, si elle fait perdre à l'un de ces esclaves un œil ou une dent, il devient libre (Ex 21, 26); mais si le mari cause cette blessure, l'esclave ne devient pas libre; si au contraire ce sont des esclaves constituant un bien inaliénable (et dont le mari est responsable), ils deviennent libres par la perte d'une dent, ou d'un œil, par le fait du mari, non si c'est le fait de la femme. Comment, d'après cet enseignement, R. Yohanan justifie-t-il son opinion? Il explique qu'on a été moins sévère pour la question d'affranchissement (de laisser aller l'esclave) que pour la question de vente (dépendant du vrai propriétaire). C'est ainsi qu'il a été enseigné (282)J., (Gitin 4, 4), fin.: Si un débiteur a remis son esclave en hypothèque apoqhch d'une dette, et qu'ensuite il l'ait vendu, cette vente sera nulle; mais s'il l'a affranchi, l'esclave devient libre (on est donc moins sévère sous ce dernier rapport). Un autre enseignement confirme l'avis de R. Yohanan, en disant: Ni pour les esclaves de la femme, dont le mari est usufruitier, ni pour ceux constituant un bien inaliénable, dont le mari est responsable, on n'a pas le bénéfice de la survivance d'un jour ou deux (283)Si l'esclave frappé n'est mort qu'après un jour ou deux, celui qui l'a frappé ne sera pas puni (Ex 21, 21).; ils ne quitteront pas non plus le service (ne seront pas libérés) pour la perte d'une dent ou d'un œil, soit par le fait du mari, soit par le fait de la femme. Sur quel cas porte la discussion? S'agit-il d'une vente définitive (pour toujours), ou seulement d'une vente momentanée? Or, s'il s'agit d'une vente finale, non momentanée, sera-t-elle définitive selon l'avis de tous, ou dira-t-on que la discussion porte seulement sur une vente momentanée (et qu'en ce cas, R. Yohanan n'approuve pas la vente), tandis que tous seraient d'avis d'annuler une vente faite pour toujours? On peut déduire la réponse de ce qu'il est dit (284)(SSheviit 10, 6); B., Gitin 41.: Celui qui hypothèque son champ en faveur de sa femme pour lui constituer sa Ketuba, ou à un créancier pour sa dette, a effectué une vente réelle; mais l'acquéreur conserve des inquiétudes pour l'avenir (si le mari meurt, ou répudie sa femme, comme celle-ci reprend son bien, l'acquéreur est lésé). R. Simon b. Gamliel dit: si l'on a hypothéqué un immeuble pour constituer à sa femme une Ketuba, et qu'ensuite l'on veut vendre ce bien, la vente n'aura aucune valeur (même momentanée); car ce n'est pas l'usage des femmes d'aller plaider devant les tribunaux (la vente sera donc nulle de suite). On en conclut que l'avis de R. Éleazar (déclarant valable la vente des biens fixes, dont le mari est responsable) est conforme à celui des autres rabbins, et l'avis opposé de R. Yohanan est d'accord avec celui de R. Simon b. Gamliel (qui fait annuler aussi cette vente). En conséquence, la discussion porte sur le cas d'une vente momentanée; mais, pour une vente définitive, tous seraient d'accord que cette vente serait nulle.

Pnei Moshe non traduit

בעבדי צ''ב פליגין. אמוראי דלקמן:

מכרן. הבעל אינן מכורין ולקמן מפרש לה במאי פליגי:

ואת אמרת אכין. בתמי' דהרי כשלי הן ואמאי אין לו רשות למכור:

הרי עבדי מלוג. דנמי אוכלין בבת ישראל שנישאת לכהן ואפ''ה אתה מודה בהו דאינן מכורין דהן ודאי לאו שלו הן:

משלך נתנו לך. כלומר בעבדי צאן ברזל דלאו מדאורייתא אכלי כדמסיק:

בדין הוא שלא יאכלו. דהרי הם לאו כשלו ממש אלא הואיל וחייב באחריותן קתני וכן קאמר רב ספרא בבלי שם והן אמרו והן אמרו:

עבדי מלוג. ברייתא בבלי ב''ק דף פ''ט:

לאשה. אם הפילה היא שינו או סימאה עינו יוצא לחירות:

אבל לא לאיש. שאין גופו קנוי לו:

ועבדי צאן ברזל יוצאין לאיש. אלמא דכשלו הן וכר' אליעזר וכן מביא הבבלי פירקן מזה סייעתא לר' אמי דאמר במכנסת לו שום הדין עמו כשאומר דמים אני נותן וא''כ לר' אמי אם רצה למכור נמי מוכר וכן משמע שם:

מאי עבד לי' ר''י. לההיא ברייתא:

קל הוא בשיחרור. דאעפ''י דאינן כשלו לענין מכירה לענין שיצא לחירות מיהת מחשבינן כשלו שהקלו בשיחרור כדאשכחן דחילקו בזה כהדא כו':

העושה עבדו אפותיקי. לב''ח מזה יהא לך פירעון:

אינו מכור. וב''ח גובה ממנו. מימרא דרבא בבלי ב''ק דף י''א ובכמה מקומות:

משוחרר. כמימרא דרבא בכמה מקומות ובפירקין דהקדש חמץ ושיחרור מפקיעין מידי שיעבוד דאלמא דשאני לן בין מכירה לשיחרור:

אינן ביום ויומיים. כדין המכה עבד כנעני שלו:

בין לאיש בין לאשה. דאלמא דלאו כשלו הן. ובפ' החובל שם לא גריס עבדי צ''ב ושם קאמר אליבא דר''א אינן בדין כו' כדמפרש התם טעמא:

מה פליגין. השתא בעי הש''ס במאי פליגי ר''י ור''א לעיל:

בשמכרן לעולם. פליגי והתם הוא דקאמר ר''י דאינן מכורין וכדמסיק:

אין תימר כו'. כלו' דאם נימא דדוקא בשמכרן לעולם:

ולא בשמכרן לשעה ד''ה מכורין. כלו' דלמכירת שעה לא פליגי דד''ה בזה מכורין ואין המכר בטל מיד אלא לכשתגבה:

אין תימר כו'. או דנימא בשמכרן לשעה הוא דפליגי ואפילו בזה קאמר ר''י דאין מכורין כלל:

אבל מכרן לעולם. כלומר דלא פליגי במכרן לעולם דבזה ד''ה אינן מכורין:

נישמעינ'. לזה מן הדא ברייתא:

דתני' העושה כו'. וכן מביא בבבלי גיטין דף מ''א:

ה''ז מכורה. לשעה:

והלוקח יחוש לעצמו. שאם ימות או יגרשנה המוכר תטרוף כתובתה ממנו שאינה מכורה אלא כל זמן שהוא חי ולא גירשה כדמסיק שמכרו לשעה וכן הב''ח אם לא ימצא משאר הנכסים לגבות:

אינה מכורה. כלל אפי' לשעה:

שלא עלה כו'. שאין דרכה של אשה לחזור על ב''ד ולפיכך המכר בטל מיד:

אמרו. ואמרו בני הישיב' בזה דאתיא דר''א דאמר בנכסי צאן ברזל מכורין כרבנן דהכא דנכסי צאן ברזל שוין הן לאפותיקי:

דר''י כרשב''ג. דאמר נמי דהמכר בטל:

הוי בשמכרן כו' וש''מ דבמכרן לשעה פליגי ר''י ור''א דמדמי להו לפלוגתא דרבנן ורשב''ג והתם בשמכרן לשעה הוא כדפרישית:

ווְלַד בֶּהֱמַת מְלוֹג לְבַעַל. וְולַד שִׁפְחַת מְלוֹג לָאִשָּׁה. חֲנַנְיָה בֶּן אֲחִי יְהוֹשֻׁעַ אָמַר. וְולַד בֶּהֱמַת מְלוֹג כִּוְולַד שִׁפְחַת מְלוֹג. רִבִּי לָֽעְזָר אָמַר לַחֲבֵרָייָא. הֲווֹן יָֽדְעִין דּוּ רִבִּי יוֹחָנָן כַּחֲנַנְיָה בֶּן אֲחִי יְהוֹשֻׁעַ. רַב וּשְׁמוּאֵל. רַב כְּרַבָּנִן וּשְׁמוּאֵל כַּחֲנַנְיָה בֶּן אֲחִי יְהוֹשֻׁעַ. מָתִיב שְׁמוּאֵל לְרַב. עַל דַּעְתָּךְ דְּאַתְּ אָמַר מִשֶּׁלָּאִשָּׁה הֵן. מֵאַתָּה לֹא יִטּוֹל הַבְּכוֹר פִּי שְׁנַיִם. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁהִכְנִיסָן קְטַנִּים וְגָֽדְלוּ הֲרֵי הֵן שֶׁלָּאִשָּׁה הֵן. וְאַתְּ מוֹדֶה לִי שֶׁהַבְּכוֹר נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם.

Traduction

Le petit d'une bête appartenant à la femme, dont le mari a l'usufruit, appartient au mari (285)B., Ketubot 79b.; celui d'une esclave de la femme, dans les même conditions, appartient à cette dernière (en raison du danger que ce capital, ou la nu-propriété, court en ce cas). Hanania, neveu de Josué, dit: l'enfant né d'une esclave de la femme, dont le mari est usufruitier, sera considéré à l'instar du petit d'un animal domestique, né dans les mêmes conditions (il appartiendra au mari). R. Éleazar dit à ce propos devant ses compagnons: sachez bien que R. Yohanan adopte l'avis de Hanania, neveu de Josué (sans craindre l'avenir et l'éventualité d'une perte). Rav et Samuel diffèrent d'avis: Le premier adopte l'avis des autres sages, et Samuel celui de Hanania, neveu de Josué. Mais, objecta Samuel à Rav, puisque d'après toi, les enfants d'une servante de la femme appartiennent à celle-ci (à titre de majoration du capital, et non d'usufruit revenant au mari), un fils aîné ne devra pas avoir droit à une double part d'héritage (vis-à-vis de ceux qui sont nés après la mort du père et dont le bien a augmenté depuis le décès). Admets l'hypothèse, lui répondit Rav, que ces enfants, après avoir été apportés par la femme avec la dot, ont grandi; certes, en ce cas, ils continuent à être à la femme (comme un bien amélioré de lui-même), et pourtant tu reconnais que l'aîné d'entr'eux a droit à une double part (il en sera de même s'ils sont nés après le mariage de la femme).

Pnei Moshe non traduit

ולד בהמת מלוג. ברייתא בבבלי כתובות דף ע''ט וכדמפרש התם טעמא דרבנן חיישי למיתה הילכך ולד בהמת מלוג דאי מייתא לא כליא קרנא דאיכא עורה לבעל:

ולד שפחת מלוג. דאי מייתא כליא קרנא לאשה:

חנניה כו' ולד שפחת מלוג כולד בהמת מלוג גרסי'. כדגריס התם וכן מוכח הכא מדלקמן דקא מותיב לרב על דעתך כו' ורב כרבנן:

הוו ידעין. דר' יוחנן פסק כחנני' וכן מסיק בבבלי כחנני' דלא חיישינן למיתה:

על דעתך דאת אמר משל אשה הן. ולד שפחת מלוג וקס''ד דטעמא דרב דלא מחשב לולדות כפירות דהן לבעל אלא כשבח הנכסים הן ואין לבעל בהן כלום:

מעתה. דשבחא קרית להו לא יטול הבכור פי שנים בולדות שילדו לאחר מיתת אביהן דהא קי''ל דאין הבכור נוטל פי שנים בשבח:

הגע עצמך. תשובת רב היא שהשיב לשמואל לדבריך דשבחא משוית להו ואפ''ה לק''מ דהגע עצמך בהכניסתן קטנים וגדלו דודאי של אשה הן כדלקמן דנוטלתן כמה שהן ואת מודה לי בזה דהבכור נוטל פי שנים בכה''ג דשבח מחמת עצמן הן וכן נמי בולדות דכשבחא דאתיא ממילא הוא. ומיהו עיקר טעמא דרב כדפרישית ומש''ה מחלק בין ולד בהמה לולד אשה:

תַּנֵּי הִכְנִיסָתָן יְלָדִים נוֹטְלָתָן נְעָרִים. הִכְנִיסָה לוֹ שְׁנֵי כֵלִים. הָיָה אֶחָד יָפֶה כִכְתוּבָּתָהּ נוֹטְלָתוֹ בִכְתוּבָּתָהּ. הָיָה אֶחָד וּמֶחֱצָה יָפֶה כִכְתוּבָּתָהּ רַב הוּנָא וְרַב נַחְמָן בַּר יַעֲקֹב. חַד אָמַר. הוּא נוֹתֵן דְּמֵי הַשֵּׁינִי וְנוֹטְלוֹ. וְחוֹרָנָה אָמַר. הִיא נוֹתֶנֶת דְּמֵי הַשֵּׁינִי וְנוֹטְלָתוֹ. רִבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר קוֹמֵי רִבִּי אִמִּי רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יָסָא. אֲפִילוּ הָיָה יָפֶה אֶחָד וּמֶחֱצָה בִכְתוּבָּתָהּ הִיא נוֹתֶנֶת דְּמֵי הַשֵּׁינִי וְנוֹטְלָתוֹ. שֶׁלֹּא עָלַת עַל דַּעַת שֶׁיִּשְׁתַּמְּשׁוּ אֲחֵרִים בְּכֵלֶיהָ. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי זְעוּרָה. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. הִכְנִיסָתָן בְּדָמִים נוֹטְלָתָן בְּדָמִים.

Traduction

On a enseigné (286)Tossefta à ce traité, ch. 9.: si la femme a amené avec sa dot des enfants de l'esclave et qu'ils sont devenus de grands garçons, elle a le droit de reprendre ce bien plus tard, en son état actuel. Si elle a apporté deux vases et qu'ils ont conservé la valeur inscrite dans la Ketuba, elle les reprendra plus tard selon cette valeur même; mais, si l'un d'eux a doublé de valeur, c'est le cas d'une discussion entre R. Houna et R. Nahman b. Jacob: d'après l'un, le mari pourra tous deux les reprendre, à condition de restituer à la femme le montant de la plus-value. L'autre dit: elle n'aura qu'à payer la différence de la plus-value, et les reprendre. De même, R. Aba b. Cahana dit devant R. Amé, ou R. Jacob b. Aha au nom de R. Yossa: si même la valeur de l'autre vase a augmenté de moitié, sur la valeur inscrite dans la Ketuba, elle aura le droit de le reprendre, en payant la plus-value, car, jamais personne n'a supposé que d'autres personnes qu'elle aient le droit d'user de ses objets. En effet, dit R. Jacob b. Aha au nom de R. Zeira, un enseignement (barayeta) l'a dit: les objets qu'une femme a offerts pour une valeur fixe seront repris par elle pour la même valeur (sauf à parfaire la différence s'il y en a une).

Pnei Moshe non traduit

הכניסתן ילדים. ונעשו נערים נוטלת כמה שהן:

הכניסה לו כו'. ובבבלי דף ס''ז גרסי' אמר רב יהודה הכניסה לו שני כלים באלף זוז ושבחו ועמדו על שני אלפים א' נוטלתו בכתובתה ואחד נותנת דמים ונוטלתו מפני שבח בית אביה ונראה דהכא נמי גרסי' הכין דאל''כ מאי מוסיף ר' אבא לקמי' וה''ג. הכניסה לו שני כלים היו יפי' ככתובתה נוטלת בכתובתה וקמ''ל דהדין עמה כשאומרת כלי אני נוטלת:

הי' אחד יפה ככתובתה. כגון ששבחו ועמדו עד הכפל בזה פליגי רב הונא ור''נ דחד אמר הואיל ויותר על כתובתה הוא במיתן דמי ומישקל לא אמרי' הדין עמה וכמהו דתימא דקאמר התם לרב יהודה:

ור' אבא מוסיף דאפילו היה אחד ומחצה. מן השני בכתובתה לא אמרינן בזה הואיל ויש לו חצי השני דהוא נותן דמים אלא היא נותנת דמי המותר מהשני ונוטלתו שלא עלה על דעתו שישתמש אחרים בכליה לאחר שיגרשה:

מתניתא אמרה כן. תוספתא שהבאתי לעיל דאם הכניסתן בדמים כו' כלומר דאפי' הוקרו היא נותנת דמים ונוטלתן:

רִבִּי חִייָה בַּר אָדָא בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. מַהוּ עַבְדֵי מְלוֹג. אָמַר לֵיהּ. כְּמַה דְאַתְּ אָמַר. מְלִיג. מְלִיג.

Traduction

R. Hiya b. Ada demanda, en présence de R. Mena, ce qu'il faut entendre par esclaves Melog (D'où vient ce terme)? Ce mot répond à l'expression traire, amelgw, dit-il (pour désigner l'extraction de l'usufruit, sans léser le capital).

Pnei Moshe non traduit

מלוג מלוג. כעין מליגת הראש כלומר שהוא אוכל פירות והקרן קיים:

Yevamoth

Daf 40a

משנה: בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּישֵּׂאת לְכֹהֵן וּמֶת וְהִנִּיחָהּ מְעוּבֶּרֶת לֹא יֹאכְלוּ עֲבָדֶיהָ בַּתְּרוּמָה מִפְּנֵי חֶלְקוֹ שֶׁלָּעוּבָּר. הָעוּבָּר פּוֹסֶל וְאֵינוֹ מַאֲכִיל דִּבְרֵי רִבִּי יוֹסֵי. אָֽמְרוּ לוֹ מֵאַחַר שֶׁהֵיעַדְתָּ בָנוּ עַל בַּת יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן וְאַף בַּת כֹּהֵן לְכֹהֵן וּמֵת וְהִנִּיחָהּ מְעוּבֶּרֶת לֹא יֹאכְלוּ עֲבָדֶיהָ בַּתְּרוּמָה מִפְּנֵי חֶלְקוֹ שֶׁלָּעוּבָּר.

Traduction

Si un cohen, qui a épousé une fille de simple israélite, meurt et laisse sa veuve enceinte, les esclaves (de la seconde sorte appartenant à la succession en total) ne pourront plus manger d'oblation, en raison de la participation à l'héritage de l'enfant qui va naître, lequel dès le sein maternel rendrait une fille de cohen inapte à manger de l'oblation (si elle est veuve d'un simple israélite), et pourtant il ne donne pas à cette future mère (qui a épousé un cohen) la faculté de continuer à manger de l'oblation (ni à ses esclaves). Tel est l'avis de R. Yossé. On lui objecta: s'il est admis qu'une fille de simple israélite, mariée à un cohen, enceinte d'un enfant, ne peut pas prévoir pour lui la faculté de manger de l'oblation, il en serait de même pour la fille de cohen dans le même état, et ses esclaves ne devraient pas pouvoir manger l'oblation, en raison de la participation du futur enfant à l'héritage total.

Pnei Moshe non traduit

מתני' בת ישראל שנישאת לכהן ומת והניחה מעוברת.אעפ''י שיש לה בנים ממנו והיא אוכלת בתרומה:

לא יאכלו עבדי'. עבדי צ''ב ודקתני עבדי' מפרש הכא בגמ' וטעמא לפי שהן של יורשין ויש לעובר חלק בהן וקסבר ר' יוסי דעובר במעי זרה זר הוא כדמסיק טעמי' בבבלי:

שהעובר פוסל. אם בת כהן לישראל היא והניחה מעוברת ואין לה בן אחר פוסלה מלשוב אל בית אביה:

ואינו מאכיל. שאם היתה בת ישראל לכהן והניחה מעוברת אין בו כח להאכילה והוא הדין לעבדיו:

אף בת כהן לכהן. כלומר דרבנן הוו סברי דטעמיה דר' יוסי הוא משום דסבר הילוד מאכיל ושאינו ילוד אינו מאכיל וא''כ אפילו בת כהן לכהן אין העבדים אוכלין בתרומה מפני חלקו של העובר שהרי עבדיו הן ואין אוכלין אלא בשבילו והוא אין בו כח להאכיל:

מתני' העובר. פוסל בת כהן שניסת לישראל ומת והניחה מעוברת כדמפרש טעמא בגמ' ואינו מאכיל בבת ישראל לכהן דשאינו ילוד אינו מאכיל:

משנה: בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּישֵּׂאת לְכֹהֵן וְהִכְנִיסָה לוֹ בֵין עַבְדֵי מְלוֹג בֶּין עַבְדֵי צֹאן בַּרְזֶל הֲרֵי אֵילּוּ יֹאכְלוּ בַתְּרוּמָה וּבַת כֹּהֵן שֶׁנִּשֵּׂאת לְיִשְׂרָאֵל וְהִכְנִיסָה לוֹ בֵין עַבְדֵי מְלוֹג בֶּין עַבְדֵי צֹאן בַּרְזֶל הֲרֵי אֵילּוּ לֹא יֹאכֵלוּ.

Traduction

Si la fille d'un simple israélite épouse un cohen (prêtre) et lui apporte en dot des esclaves, qu'ils soient de la première sorte de biens (melog) ou de la seconde (288)Des Tson barzel, du fonds de fer., ils pourront manger de l'oblation. Mais si la fille d'un cohen épouse un israélite, et lui apporte en dot des esclaves, soit de la première sorte de biens, soit de la seconde, ils ne devront plus consommer d'oblation (puisque le mari doit les nourrir désormais).

Pnei Moshe non traduit

מתני' בת ישראל שנישאת לכהן. אפי' עבדי מלוג יאכלו דהוי קנינו שקנה קנין וכדילפינן לעיל מקנין כספו:

תַּמָּן תַּנִּינָן הַמְּקַבֵּל צֹאן בַּרְזֶל מִן הַגּוֹי. הַוְולָדוֹת 40a פְּטוּרִין. וְולָדֵי וְולָדוֹת חַייָבִין. רִבִּי יִרְמְיָה בָּעֵי. תַּמָּן אַתְּ אָמַר. הַוְולָדוֹת לָרִאשׁוֹן. וְהָכָא אַתְּ אָמַר. הַוְולָדוֹת לַשֵּׁינִי. אָמַר רִבִּי יוֹסָה. תַּמָּן עַל יְדֵי שֶׁעִיקָּרוֹ לָרִאשׁוֹן הַוְולָדוֹת לָרִאשׁוֹן. בְּרָם הָכָא עַל יְדֵי שֶׁעִיקָּרוֹ לַשֵּׁינִי הַוְולָדוֹת לַשֵּׁינִי.

Traduction

On a enseigné ailleurs (287)(Bekhorot 2, 4); B., Baba Metsia 70.: Si l'on accepte d'un païen du bétail en dépôt, sous la responsabilité de le rendre inaltéré (sauf à partager entr'eux les petits à un moment donné), les petits seront dispensés du droit de premier-né à verser au Cohen; mais les petits de ces petits y seront soumis. -Mais, objecta R. Jérémie, en ce cas il est dit que les petits appartiennent (partiellement) au premier (au déposant païen, avec dispense des droits sacerdotaux), tandis qu'ici il a été dit que les petits du bétail apporté par la femme reviennent au second (au mari dépositaire)? -C'est que, dit R. Yossé, dans le cas en question du dépôt, le capital appartient au premier, il est juste que les petits lui restent; tandis qu'ici (pour la femme mariée), le capital passe provisoirement au second, qui en a l'usufruit.

Pnei Moshe non traduit

תמן תנינן. בבכורות פ''ב דף י''ו:

המקבל צאן ברזל מעכומ''ז. ששם אותן בדמים קצובין והישראל מקבל אחריות עליו עד לזמן ובאותו זמן מה שיוולדו יחלקו ביניהן:

פטורין. וולדות של אותו צאן ברזל כשיגדלו ויבכרו פטורין מן הבכורה:

הוולדות לראשון. לעכומ''ז הנותן:

הוולדות לשני. לבעל המקבל ממנה דהא אפילו וולד בהמת מלוג אמרינן לעיל לבעל:

ומשני ר' יוסה דהתם ע''י שעיקרה. האם נמי שייכה לעכומ''ז כדמפרש התם דאלו עכומ''ז בעי זוזי ולא יהב לי' תפיס לבהמה ואי לא משכח בהמה תפיס לולדות והוי יד עכומ''ז באמצע ופטורה מן הבכורה:

ברם הכא. לא שייכא יד האשה כלל בעיקר כ''ז שלא גירש' לפיכך הולדות ג''כ לבעל:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source